Wacken Open Air – יומן מסע חלק א’

בתור חובבי מטאל לא קטנים ולאחר מס’ שנים שויתרנו על פסטיבלים בחו”ל, השנה החלטנו לחזור לעניינים ואם כבר עושים זאת, איך לא, לפסטיבל המטאל האמיתי, הגדול והמוכר ביותר – Wacken Open Air.

סאם דאן, שהפיק מס’ סרטים דוקומנטריים שעוסקים במטאל, תיאר את וואקן בסרטו הראשון בצורה הטובה ביותר – “פסטיבל וואקן, המכה של כל המטאליסטים”, ואכן כך הדבר. מדובר בעיירה קטנטנה, שקטה וירוקה בגרמניה, כשעתיים מהמבורג, אשר הופכת לחגיגה של מטאל למשך שבוע שלם. הפסטיבל מאכלס כ-120,000 מטאליסטים (מס’ לא רשמי אך מורגש היטב) מידי שנה ונהפך לסולד-אאוט (כל הכרטיסים נמכרים) מס’ ימים בודדים לאחר שנגמר!

20150729_112621

הפסטיבל עצמו נמשך שלושה ימים: חמישי-שישי-שבת, אך הקהל מתחיל לזרום אליו כבר לפני. תושבי גרמניה והסביבה שמגיעים לפסטיבל עם רכב, מגיעים לקמפינג כבר מיום ראשון-שני, ותופסים להם מקום טוב במתחם הקמפינג המיועד למכוניות. אנחנו למשל הגענו ביום רביעי, גם כדי לתפוס מקום בקמפינג וגם בכדי להתחיל ולספוג את האווירה שכ”כ התגעגענו אליה. אמנם ביום רביעי אין הופעות, אך כל מה שדרוש נמצא. הדוכנים, השירותים והמקלחות, הרחוב שנצבע בצבעי השחור אך הכ”כ שמחים, תושבי העיירה שלמשך שבוע הופכת לרעש אחד גדול כ”כ שמחים ומאושרים ללא קשר לגילם ולבחירתם המוזקלית. הרחוב שמחוץ לפסטיבל מלא בדוכני בירות למיניהם, חלקם יושבים בחצרות של התושבים, דוכני ביגוד וישנו גם סופרמרקט זול במיוחד כ-10 דקות הליכה ממתחם הפסטיבל. וכן, אפילו הקופאיות לובשות את חולצות הפסטיבל.

אם כן, הגענו ביום רביעי בבוקר למתחם הפסטיבל, נסיעה שארכה כשעה ורבע מהמבורג ברכבת ישירה ומהר מאוד הבנו שהמצב “טיפה” שונה מישראל. מדובר בעיירה מאוד צפונית בגרמניה, מה שאומר שמזג האוויר שם לא יציב בעליל ולעולם לא ניתן לדעת מה הולך להיות. כשהגענו היה קריר מעט, אך עוד לפני שהספקנו להכנס למתחם הקמפינג התחילו גשמים סוחפים, כל אחד ל-5 דקות בודדות ונעלם. כשנכנסנו כבר הבנו את התמונה המלאה – כל מה שהיה פעם דשא וחול הפך לבוץ טובעני. מהר מאוד היה ניתן להבחין באנשים שהגיעו לא ערוכים לדבר שכזה, עם נעלי ספורט למיניהם. אנחנו למזלנו הגענו עם נעליים גבוהות ומתאימות, כיאה למטאליסטים אמיתיים ;). הדרך לאזור הקמפינג שבו אנחנו רגילים לישון לרוב לוקחת כרבע שעה הליכה, אך במקרה הזה לקחה 45 דקות של שחייה בבוץ.

20150730_200502

 

עד כאן הבכי, בחלק הבא נתחיל לדבר מוזיקה. השארו מעודכנים.